בחלק הראשון של המדריך לצייד-לקט הסברתי מעט את המושג הזה וסיפרתי מה גרם לי לנסות להיות צייד-לקט. בשורות הבאות אני אפרט כמה מדרכי הפעולה של הצייד-לקט. חשוב לדעת שלא חייבים להיות צייד-לקט טהור; גם האדם מן הישוב יכול למצוא טיפים מועילים בשורות הבאות שיעזרו לו לחסוך כסף. כל מי שצריך לרהט דירה חדשה יוכל להיעזר בשורות הבאות – בין אם הוא מצבע רילוקיישן מארץ לארץ, נאלץ לעזוב בית בגלל בעיות משפחתיות או שהוא סובל ממחסור זמני או קבוע במזומנים.
שלום, אני צייד-לקט.
כמו האדם הקדמון גם אני לא מסתובב בין מרכזי קניות ומחפש רהיטים. גם אני כמו אבותיי הקדומים לא מבלה את זמני בחיפוש בקטלוגים ובמסע בין חנויות. לא ולא. את מה שאני צריך אני מלקט וכשאני זקוק למשהו אני צד אותו.
טוב, אולי אני קצת מגזים, אבל לא יותר מדי. המהות של הציידות-לקטות בעולם המודרני היא החיפוש המתמיד אחרי דברים שלא עולים כסף או, לכל הפחות, עולים מעט מאוד. הצייד-לקט מלקט את הרהיטים ואת המוצרים שהוא צריך ובמקום לקנות הוא ממחזר, משפץ, מחליף ומוצא את מה שהוא צריך. המטרה? לקנות כמה שפחות ולהסתפק במה שיש. הכלים? סבלנות, דמיון, גמישות וערנות.
פעם, לפני הרבה, הרבה שנים – או ככה זה נראה – מצלמות עבדו עם סרט צילום. לפני שצילמנו תמונה חשבנו על זה פעמיים: האם זו תמונה ששווה לבזבז בשבילה סרט צילום? האם היא שווה פיתוח? האם מגיע לה לתפוס מקום באלבום התמונות המשפחתי או שמא מוטב לוותר עליה ולשמור את הכסף, הזמן והמקום לתמונה טובה יותר?
המצלמה הדיגיטאלית שינתה את הכול. עכשיו אנחנו מצלמים בלי לחשוב פעמיים ומהר מאוד אנחנו צוברים עוד ועוד תמונות שנאספות להם ומעלות אבק וירטואלי בזיכרון של המחשב. לאחרונה תהיתי אם אפשר לעשות משהו עם התמונות הללו כדי ליהנות מהם בעולם האמיתי ולא רק בעולם הווירטואלי: להשתמש בהן כדי לקשט את הבית בדרך כלשהי. חיפוש לא ארוך במיוחד גילה שאני ממש לא הראשון שחשב על זה ושיש באינטרנט המון רעיונות מלהיבים כיצד לעצב את הבית בעזרת תמונות – ולא בצורה הבנאלית של תמונה במסגרת וזהו זה.
מצד אחד המצב הכלכלי של רבים מאיתנו הוא לא משהו. מצד שני כולנו רוצים להתפנק – יהיה מי שיגיד שדווקא בזמנים קשים הפינוק הוא לא רק פינוק אלא הכרח. ניתן אמנם לטעון שבריכת ספא ביתית היא צורך כיוון שהיא תורמת לבריאות שלנו ולמצב הרוח שלנו אבל קשה להתחמק מכך שמדובר בסופו של דבר בהוצאה שיש מי שיבחר להימנע ממנה. הפיתרון למי שרוצה בריכת ספא ביתית אבל מבקש להימנע מלקנות אותה הוא לבנות בעצמו ג'קוזי ביתי.
אנחנו משקיעים הרבה בעיצוב של הבית שלנו. החניה, לעומת זאת, על פי רוב נשארת מחוץ לחדוות העיצוב שלנו. מדוע לא להקדיש מעט מחשבה לעיצוב החניה? מדוע היא צריכה להיות מוזנחת?
התפיסה המקובלת היא שחניה וביטון הולכים ביחד כמו כרס וקרחת. כיוון שאנחנו לא תמיד יכולים לבנות מחדש את החניה של הבית שלנו ועלינו להסתפק במה שיש האם זה אומר שעלינו לקבל את המצב כמות שהוא וזהו? התשובה היא לא.
בשנים האחרונות מטבח פתוח הוא הטרנד החם. נדירים המטבחים שבהם יש דלת שאפשר לסגור. כתוצאה מכך המטבח הוא חלק מהסלון, והעיצוב שלו משפיע על האווירה בבית.
אני מאמינה גדולה בצבע. אני חושבת שלא צריך לפחד ממנו, גם במטבח. אז מה אם זה לא "מוכר" או "פופולארי"? לדעתי אנחנו צריכים לחיות בבית שלנו בצורה שהכי מתאימה לנו. ביום שנרצה למכור, נחשוב ונעריך מחדש את מערך הצבעים בבית, אבל עד אז, למה להתפשר?
אני חושב שכל אחד מאיתנו זוכר איזשהו כלי נחושת מבית הסבא והסבתא. אני בטוח שיצא לכל אחד מאיתנו לראות כיצד נחושת יכולה להיות חומר גלם מעולה לאומנות, לעיצוב, לכלי בית ולקישוט. כמי שמאוד אוהב נחושת יצאתי למסע חיפושים ביוטיוב כדי להביא לכם דוגמאות שונות לדברים השונים והיפים שאפשר לעשות עם נחושת.
אז החלטתם להתגרש.
הוחלט שאבא או אימא עוזבים את הבית, השיחה עם הילדים נעשתה והנה, יש לכם דירת שלושה חדרים שכורה, נטולת רהיטים ומכשירי חשמל, ואתם עומדים באמצע ולא מבינים מה עושים עכשיו. רוב המתגרשים מצליחים לסכם ביניהם מי ייקח מה, ואז גם למי שעוזב את הבית יש לפחות חלק מהתכולה. אבל לפעמים זה בלתי אפשרי וצריך ממש להתחיל מחדש, הרבה פעמים עם תקציב זעום.
ביום הולדתי, אי שם בינואר, חגגנו את הזדקנותי בעוד שנה בטבילה בג'קוזי תוצרת בית, מעשה ידיו להתפאר של בעלי שמאז נודע בציבור כבוב (הבנאי). אז איך עשינו את זה? אני לקחתי על כתפי את המשימה החשובה של פיקוח על העבודה, הכנת קפה וצילום התהליך. בעלי השאיר את ההגיון הבריא היכן שזורחת לפעמים השמש וניגש לעבודה של בניית ג'קוזי במו ידיו. התוצאות לפניכם.
פעם, כשהמשפחה הייתה מתפרקת, בדרך כלל האב היה עוזב את הבית ופוגש את ילדיו לעתים רחוקות לפרק זמן קצר. הילדים נשארו עם האם בביתם, כברירת מחדל, בכל המקרים שבהם האם הייתה נורמטיבית. היום אין הדבר כך. ההסדר של משמורת משותפת, כשלמעשה הילדים חולקים את זמנם בין שני בתים באופן פחות או יותר שווה, הופך להיות יותר ויותר פופולרי. אך אפילו במשפחות בהן אחד ההורים הופך למשמורן, להורה השני כמעט תמיד יש זכות להסדרי ראיה שמאפשרים לילדים לישון בביתו אחת לשבוע או לשבועיים, ולפעמים יותר.